Divrei HaYamim II 14 – דברי הימים ב יד‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיַּ֤עַשׂ אָסָא֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהָֽיו׃

And Asa did that which was good and right in the eyes of Hashem his God;

תרגום כתוביםרלב״גאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

וַעֲבַד אָסָא דְתַקֵן וּדְכָשָׁר קֳדָם יְיָ אֱלהִים (ס״א אֱלָהֵיהּ).

ויעש אסא הטוב והישר וגו׳ – עד סוף הספר.

ויעש אסא הטוב והישר בעיני ה׳ אלהיו – בספרי פליגי חד אמר טוב בעיני אלהים והישר בעיני אדם וחד אמר טוב בעיני אדם וישר בעיני אלהים. וכאן למאן דאמר ישר בעיני אדם, האי בעיני ה׳ קאי למעלה על הטוב. ולמאן דאמר הישר בעיני אלהים אדסמיך ליה קאי.⁠¹

1. (אמר נכדו המסדר: כאשר אזכה להדפיס אם ירצה השם הגהות אדוני אבי זקני הגאון זצוק״ל על הספרי יראה הרואה בפרשת ראה כי הכותב דכאן לא ידע ואשם ושם נרחיב פה לתקן כאן.)

הטוב – בדברים שבין אדם למקום.

והישר – בדברים שבין אדם לחברו.

תרגום כתוביםרלב״גאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ב) וַיָּ֛סַר אֶת⁠־מִזְבְּח֥וֹת הַנֵּכָ֖ר וְהַבָּמ֑וֹת וַיְשַׁבֵּר֙ אֶת⁠־הַמַּצֵּב֔וֹת וַיְגַדַּ֖ע אֶת⁠־הָאֲשֵׁרִֽים׃

for he took away the strange altars, and the high places, and broke down the pillars, and hewed down the Asherim;

תרגום כתוביםרלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

וַעֲטֵר (ס״א וְעַטַר) יַת אֲגוֹרֵי עַמְמִין נִכְרָאִין וּבָמָתַיָא (ס״א וּבָמָתָא) וְתַבַּר יַת קָמָתָא וְקַצֵיץ יַת אֲשֵׁירָתָא.

ויגדע את האשרים – כמו שצותה התורה ואשריהם תגדעון (דברים ז׳:ה׳) וכבר בארנו שם באי זה מין מן האשרה יהיה זה הדין.

ויגדע – ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיהו ט׳:ט׳).

הנכר – של אלהי הנכר.

והבמות – הבתים שבהם המזבחות קרוים גם הם בשם במות.

המצבות – העשויות מאבן אחת.

ויסר את מזבחות הנכר והבמות וישבר את המצבות – מזבח הוא הקבוע, ובמה ומצבה הם במקרה ולפרקים, אלא שמצבה היא מאבן האחת ובמה בנויה מאבנים. ומצבה אינו אלא לנסך ובמה לעולות ומזבח לכל הקרבנות.

מזבחות – מקריבים עליהם רבים ובקביעות.

והבמות – הם ליחידים ולפי שעה. מזבחות ובמות הם מאבנים הרבה ומקריבים עליהם, ומצבות הם מאבן אחת ואין מקריבים עליה, ונוסכים שמן על ראשה. המצבות ואילני האשרה היו מעמידים לפני המזבח, כמ״ש (דברים טז, כא - כב) לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה׳ ולא תקים לך מצבה.

תרגום כתוביםרלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ג) וַיֹּ֙אמֶר֙ לִֽיהוּדָ֔ה לִדְר֕וֹשׁ אֶת⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֑ם וְלַעֲשׂ֖וֹת הַתּוֹרָ֥ה וְהַמִּצְוָֽה׃

and commanded Judah to seek Hashem, the God of their fathers, and to do the law and the commandment.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״יאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

וַאֲמַר לִדְבֵית יְהוּדָה לְמִתְבַּע יַת דַחַלְתָּא דַייָ אֱלָהָא דַאֲבָהָתְהוֹן וּלְמֶעְבַּד יַת אוֹרַיְתָא וְתַפְקֶדְתָּא.

ויאמר ליהודה לדרוש – ולא כעשרה שבטים שדרשו לאלהים אחרים חדשים מקרוב באו¹ ואת אלהי אבותם לא דרשו.

1. השוו ללשון הפסוק בדברים ל״ב:י״ז.

And he commanded Judah to seek unlike the Ten Tribes, who sought other, new Gods, which came up of late, and did not seek the God of their fathers.

לדרוש את ה׳ וגו׳ ולעשות התורה והמצוה – היינו גם במעשי העבודה ראוי להקדים ידיעת האל כמ״ש לעיל דע את אלהי אביך ועבדהו ואחר כך יעשה כתורה לסור מרע ואחר כך יקיים המצוה כאמור אחר כך ועשה טוב.

ויאמר – אחר זה צוה לכל השבט.

לדרוש – הוא חלק העיון.

ולעשות – חלק המעשה.

התורה – שבכתב.

והמצוה – שבעל פה, ועי״כ.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״יאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ד) וַיָּ֙סַר֙ מִכׇּל⁠־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֶת⁠־הַבָּמ֖וֹת וְאֶת⁠־הַחַמָּנִ֑ים וַתִּשְׁקֹ֥ט הַמַּמְלָכָ֖ה לְפָנָֽיו׃

Also he took away out of all the cities of Judah the high places and the sun-images; and the kingdom was quiet before him.

תרגום כתוביםרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

וַעֲטַר מִכָּל קִרְוֵי יְהוּדָה יַת בָּסְמַיָא וְיַת חֲנִסְנְסַיָא וּשְׁדוֹכַת מַלְכוּתָא קֳדָמוֹי.

ואת החמנים – הם אלילים עשו לעבודת החמה ולזה נקראו חמנים והנה טעו רבים בשמש לעשותו אלוה להתפרסם הפעולות השופעות ממנו בזה העולם השפל לפי מה ששם בו י״י יתברך מהכח ביום הבראו.

החמנים – הצורות העשויות לעבודת החמה.

ואת החמנים – אשרות היו עושים ללבנה ומה שהיו לעבודת השמש נקרא חמנים מן שם חמה.

ותשקט הממלכה – כי מלך ימלוך על שני אופנים אם שמולך מעצמו ביד חזקה או אם שכולם רוצים בו וממליכים אותו עליהם וז״ש כאן הממלכה.⁠¹

1. (אמר נכדו המסדר: ומה נעים לפי זה הכתוב (שמות י״ט ו׳) ממלכת כהנים וגוי קדוש ואפס מקום פה להאריך בשאר הכתובים ממלכות.)

ויסר מכל ערי יהודה החמנים – צורת חמה.

ותשקט – המלך בתחלת מלכותו יחרידוהו ג׳ ענינים, א] המתנגדים לו בדבר המלוכה, כמו רחבעם שהיה ירבעם לשטן לו, ואביה היה ירא מאחיו שהעביר המלוכה מהם, אבל אסא שקטה הממלכה לפניו, ר״ל לפני מלכו מאז, ירבעם לא עצר כח, ובית אביו הסכימו על מלכותו כי הוא הבכור.

תרגום כתוביםרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ה) וַיִּ֛בֶן עָרֵ֥י מְצוּרָ֖ה בִּֽיהוּדָ֑ה כִּֽי⁠־שָׁקְטָ֣ה הָאָ֗רֶץ וְאֵין⁠־עִמּ֤וֹ מִלְחָמָה֙ בַּשָּׁנִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כִּֽי⁠־הֵנִ֥יחַ יְהֹוָ֖הי״י֖ לֽוֹ׃

And he built fortified cities in Judah; for the land was quiet and he had no war in those years because Hashem had given him rest.

תרגום כתוביםרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

וּבְנָא קִרְוִין כְּרִיכָן בִּיהוּדָה אֲרוּם שְׁדוֹכַת אַרְעָא דְיִשְרָאֵל וְלֵית עִמֵיהּ קְרָבָא בִּשְׁנַיָא הָאִלֵין כִּי (ס״א אֲרוּם שְׁבַק יְיָ) אֲנַח יְיָ לֵיהּ.

ויבן ערי מצורה ביהודה כי שקטה הארץ – העיר בזה כי ראוי לאדם בעת אשר יש לאל ידו להשתדל בתקון עניניו ולא ימתין לעת הצורך פן יצר עליו העת ולא ישלם לו זה.

(ה-ו) ואולם התועלות המגיעים מאלו הספורים זולת התועלות שמנינו בספר מלכים הם אלו:

התועלת הראשון הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי לאדם שישתדל לעמו כנגד הרע קודם בואו כי אם ימתין עד בואו אולי יצר לו העת ולא ישלם לו זה. ולזה ראוי שיתחכם כנגדו בעת אשר אפשר לו זה. ולזה ספר שכבר בנה אסא ערי מצודה ביהודה כי שקטה הארץ. ולזה גם כן אמר נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריח עודנו הארץ לפנינו (דברי הימים ב י״ד:ו׳).

התועלת השני הוא להודיע שהוא ראוי שיכיר מי שהוא מושגח מי״י יתברך בעבור טוב דרכיו שהטובה הבאה לו מי״י יתברך בעבור התהלכו את האלהים וראוי גם כן שיפרסם זה להמון כי בזה תועלת לו להתחזק בעבודת י״י יתברך וימשך מהפרסום מה תועלת להמון שיתישרו לעבוד י״י יתברך. ולזה אמר אסא כי דרשנו את י״י אלהינו דרשנו וינח לנו מסביב (שם).

ויבן ערי מצורה ביהודה – פ״ק דמגלה (בבלי מגילה ד׳.) אריב״ל לוד ואונו וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הוו. הני יהושע בננהי והא אלפעל בננהי דכתיב (בד״ה א׳ ח׳) ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לד ובנותיה וליטעמיך אסא בננהי דכתי׳ ויחזק אסא את הערים הבצורות אשר ליהודה (נ״א אמר ר׳ אלעזר הני מוקפות וכו׳) אלא מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הוו וחרוב בימי פלגש בגבעה ואתא אלפעל בננהי והדר אינפול והדר אסא ושפצינהו (פי׳ החזיק את בדקיהן) דיקא נמי דכתיב ויחזק אסא ולא כתיב ויבן ש״מ. כך היא הגרסא במדרשי השמעוני רמז ר״ו במלכים ורמז אלף ע״ז בד״ה. ולשון רש״י ויחזק אסא אינו בכל המקרא אבל מקרא אחר כתב ויבן ערים ביהודה דיקא נמי (לא) גרסינן עכ״ל ובכל ספרים שלנו כתוב ויבן ערים מצורה ביהודה. ובערוך ערך שפ״ץ גריס דיקא נמי דכתיב ויבן אסא את הערים הבצורות אשר ביהודה וכי כל הערים אסא בנאן אלא בנויות היו ושפצינהו כך יש לומר אלפעל שפצינהו (ס״א) דיקא נמי דכתיב ויאמר ליהודה נבנה את הערים הבצורות מכלל דערים בצורו׳ הוו מעיקרא ש״מ ע״כ. וכבר כתבתי בד״ה א׳ ה׳ ובתילים סי׳ פ״ד דדרך הגמרא לקצר או להאריך בפסוקים כדי לפרש הדרשות כפי דעתם וסברתם של חכמי הגמרא והמשכילים יבינו.

ערי מצורה – ערי מבצר.

כי שקטה – והיה לו פנאי לבנותם.

כי שקטה הארץ – היינו מרחוק.

ואין עמו מלחמה – מקרוב.⁠¹

1. (אמר נכדו המסדר: גם בזה שכח הכותב מה שכתב לעיל (א׳ ד׳ מ׳) שקטת ושלוה ע״ש ועל כן כנ״ל כי שקטה הארץ ממלחמות מלכים אחרים. ואין עמו מלחמה – רצה לומר שאין העם לוחמים עם המלך בקרב הארץ.)

ויבן – ב] יחרידוהו לפעמים מורדים בתוך מלכותו, ואז לא יוכל לבנות ערי מצורות ולהכביד עול על העם, עז״א שבנה ערי מצורה כי שקטה הארץ מבפנים. ג] יחרידוהו מלחמות מבחוץ, ועל זה אמר ואין עמו מלחמה – ולא היה זה מצד הזמן, שרמז במ״ש בשנים האלה – שבאמת היה אז שעת חירום כמ״ש לקמן (ט״ו:ו׳) רק כי הניח ה׳ לו:

תרגום כתוביםרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ו) וַיֹּ֨אמֶר לִיהוּדָ֜ה נִבְנֶ֣ה׀ אֶת⁠־הֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְנָסֵ֨ב חוֹמָ֣ה וּמִגְדָּלִים֮ דְּלָתַ֣יִם וּבְרִיחִים֒ עוֹדֶ֨נּוּ הָאָ֜רֶץ לְפָנֵ֗ינוּ כִּ֤י דָרַ֙שְׁנוּ֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵ֔ינוּ דָּרַ֕שְׁנוּ וַיָּ֥נַֽח⁠־לָ֖נוּ^א מִסָּבִ֑יב וַיִּבְנ֖וּ וַיַּצְלִֽיחוּ׃

For he said to Judah, "Let us build these cities, and make about them walls, and towers, gates, and bars. The land is yet before us, because we have sought Hashem our God; we have sought Him, and He has given us rest on every side.⁠" So they built and prospered.

א. וַיָּ֥נַֽח⁠־לָ֖נוּ =א (מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה)
• ל=וַיָּ֥נַֽח לָ֖נוּ (בלי מקף) וכך בדפוסים (וכן הכריע ברויאר)

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

וַאֲמַר לִיהוּדָה (ס״א לִדְבֵית יְהוּדָה) נִבְנֵי קִרְוַיָא אִלֵין וְנַפַף (ס״א וְנַקֵף) שׁוּרַיָא וּמִגְדְלַיָא דָשִׁין וְעַבְרִין עַד כְּדֵי אִתְכְּבִישׁוּ דַיְרֵי אַרְעָא קָדָמָנָא אֲרוּם תְּבַעְנָא יַת דַחַלְתָּא דַייָ אֱלָהָנָא תְּבַעְנָא אוּלְפַן מִן קָדָמוֹי וַאֲנַח לָנָא מֵחֲזוֹר חֲזוֹר וּבְנוֹ וְאַצְלָחוּ.

עודנו הארץ לפנינו – בעוד שהמלכות נכונה לפנינו שאם נצרכנו להם יהיו לנו למנוס וכל אלה היה בעשר שנים שכתוב בימיו שקטה הארץ (דברי הימים ב י״ג:כ״ג) ולאחר אותן עשר שנים היתה מלחמה בינו ובין בעשא כל ימיהם כי בשנת שלש לאסא מלך בעשא וז׳ שנים היו שלום ביניהם וכן מוכח אף כאן אין עמו מלחמה בשנים האלה (דברי הימים ב י״ד:ה׳) אבל בשנים אחרים היתה עמו מלחמה ולמטה כתיב ומלחמה לא היתה עד שנת (דברי הימים ב ט״ו:י״ט) ל״ה למלכות אסא אבל יכולים אנו לפרש אותה מלחמה שהיתה לו עם הכושי׳ לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכותו אבל זה קשה לי שכתוב למטה: בשנת ל״ו למלכות אסא עלה בעשא וגו׳ (דברי הימים ב ט״ז:א׳) עד נסכלת על זאת כי מעתה (דברי הימים ב ט״ז:ט׳) יהיו לך מלחמות משמע שקודם לכן לא היו לו מלחמות והוא לאחר כן כי אם ג׳ שנים ובמלכים כתיב ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא כל ימיהם (מלכים א ט״ו:ט״ז), ובסדר עולם מפרש היטב.

כי דרשנו את י״י אלהינו דרשנו וגו׳ – לפי שדרשנוהו הניח לנו מסביב.

ויבנו – ערים.

ויצליחו – ודוגמא ובראות י״י כי נכנעו וגו׳ (דברי הימים ב י״ב:ז׳).

as long as the land is before us As long as the kingdom is established before us, so that if we need them, they will be a refuge for us. And all this happened in the ten years about which it is written (above 13:23): "in his time the land was tranquil.⁠" But after those ten years, there was a war between him and Baasha all their lives, for in the third year of Asa, Baasha reigned, and seven years there was peace between them, and so it is proven here as well (verse 5): "and there was no war with him in these years.⁠" But in the other years there was war with him, and below (15:19) it is written: "And there was no war until the thirty-fifth year of Asa's reign.⁠" We can, however, explain that the war that he had with the Cushites was not until the thirty-fifth year of his reign, but this is difficult to me, for it is written below (16:1): "In the thirty-sixth year of Asa's reign, Baasha...advanced,⁠" until (verse 9): "you have dealt foolishly concerning this, for from now on there will be wars with you.⁠" It appears from here that prior to this, he did not have wars, and he lived after that only five years, and in I Kings 15:32, it is written: "And there was war between Asa and Baasha, etc. all their lives.⁠" In Seder Olam (ch. 16) it is explained clearly.

for we sought the Lord our God; we sought [Him] Since we sought Him, He gave us peace from round about.

So they built cities.

and prospered And a similar instance is (above 12:7): "And when the Lord saw that they had humbled themselves, etc.⁠"

ולזה גם כן אמר אסא לבני יהודה נבנה את הערים האלה ונסב אותם חומה ונבנה בהם גם כן מגדלים לחזקם ונשים בחומה דלתים ובריח ובמגדלים שלא יוכל האויב להכנס בהם בעוד שהארץ לפנינו ואנחנו יושבים בה לבטח.

כי דרשנו את י״י אלהינו דרשנו וינח לנו מסביב – למדנו מזה שהוא ראוי שיכיר המושגח שהטובה הבאה לו היא מאת י״י יתברך בעבור טוב דרכיו עם י״י גם ראוי שיפרסם זה כי בזה תועלת נפלא להתישר לעבודת י״י יתברך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

דלתים ובריחים – כל בריחם שבמקרא חסר יו״ד תנינא חוץ מזה שהוא מלא.

ונסב – ונסבב.

עודנו וכו׳ – נחזק הערים בעודם לפנינו עד לא בא האויב.

דרשנו וינח לנו – על שדרשנו לה׳ לזה הניח לנו מסביב.

חומה [...] דלתים ובריחים – ואם אחת משלש אלה לא יעשה לה בטל המבצר.

כי דרשנו וגו׳ דרשנו – כופל המלות להורות כמו שאמרתי לעיל פסוק ג׳ דרישה את ה׳ ודרישה שניה לתורה ולמצוה.

ויאמר – אמר להם, מי יודע מה יולד יום, כי המנוחה של עתה אינה מחויבת מצד הזמן, רק היא נסיית מצד השגחת ה׳, ולא בכל יומא מתרחיש ניסא, וטוב שנשתדל בעת הזאת על אמצעיים טבעיים שנחזק אח״כ גם בדרך הטבע, וז״ש נבנה בעוד עודנו הארץ לפנינו – כי המנוחה הזאת היא נסיית ע״י שדרשנו את ה׳ אלהינו דרשנו – ר״ל הדרישה את ה׳ אין לה תכלית ועבודת ה׳ יש בה מדרגות רבות, וכפי שהוספנו לדרוש כן הוסיף לנו מנוחה. וז״ש דרשנו, דרשנו וינח – שתוספת הדרישה גרם תוספת המנוחה.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ז) וַיְהִ֣י לְאָסָ֗א חַ֘יִל֮ נֹשֵׂ֣א צִנָּ֣ה וָרֹ֒מַח֒ מִֽיהוּדָה֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וּמִבִּנְיָמִ֗ן נֹשְׂאֵ֤י מָגֵן֙ וְדֹ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת מָאתַ֥יִם וּשְׁמוֹנִ֖ים אָ֑לֶף כׇּל⁠־אֵ֖לֶּה גִּבּ֥וֹרֵי חָֽיִל׃

And Asa had an army that bore bucklers and spears, out of Judah three hundred thousand; and out of Benjamin, that bore shields and drew bows, two hundred and eighty thousand; all these were mighty men of valor.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותמצודת ציוןאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

וַהֲוָה לְאָסָא חֵילָא נָטְלֵי עֲגִילִין וּמוּרְנִי מִדְבֵית יְהוּדָה תְּלַת מְאָה אַלְפִין וּמִדְבֵית בִּנְיָמִין נַטְלֵי תְּרֵיסִין וְנָגְדֵי קַשְׁתִּין מָאתָן וּתְמַנְיָא (ס״א וּתְמָנָן) אַלְפִין כָּל אִלֵין גִבָּרֵי חֵילָא.

(ז-יד) התועלת השלישי הוא לפרסם עוצם השגחת י״י יתברך באוהביו וההפך בהפך. ולזה ספר מה שמשגיח י״י יתברך באסא ובעמו בעבור לכתם את י״י להצילם מאויביהם ואם הם רבים מאד מהם עד שכבר נצחו אסא ועמו חיל זרח הכושי שהיו עם רב מאד ולזאת הסבה גם כן ספר ענין מלחמת עמון ומואב ובני שעיר ביהושפט ועמו ונתנם י״י אלהיהם פגרים מתים לפני י״י כאשר הביא חרב איש באחיו בעבור מה שעשה יהושפט הישר בעיני י״י [כ] ולזה גם כן ספר עוצם הרע שהביא י״י יתברך וזה שכבר מת בחלאים רבים ונגפו י״י יתברך מגפה גדולה בעמו ובבניו ובנשיו ובכל רכושו ושכבר שלם לו י״י יתברך מדה כנגד מדה על הרגו אחיו וזה שכבר הומתו בניו כולם זולתי אחד מהם לבד והוא אחזיהו [כא] ולזה גם כן ספר מה שקרה מהרע ליואש אחר עשותו הרע בעיני י״י והוא שחיל ארם בא עליו במצער אנשים ונתן י״י יתברך בידם חיל לרב מאד ואת יואש עשו שפטים [כד] ולזה גם כן ספר מה שקרה מהרע הנפלא לאמציה מפני עשותו הרע בעיני י״י [כה] ולזה ג״כ ספר עוצם הצלחת עזיהו מלך יהודה בעת דרשו את י״י ושבעת מעלו בי״י נגעו בצרעת והיה מצורע עד יום מותו [כו] ולזה גם כן ספר שכבר התחזק יותם כי הכין דרכיו לפני י״י ושכבר נלחם עם בני עמון ויחזק עליהם [כז] ולזה גם כן ספר הרע הנפלא שהגיע לאחז בעבור עשותו הרע בעיני י״י [כח].

התועלת הרביעי הוא כי קרוב י״י לקוראיו אשר יקראוהו באמת. ולזה ספר שכבר התפלל אסא אל י״י אלהיו על דבר הכושים ונשמעה תפלתו והוא שכבר נגף י״י את הכושים לפני אסא. ולזה גם כן ספר מה שהתפלל יהושפט אל י״י על דבר חיל בני מואב ועמון ובני שעיר הבאים עליו למלחמה וקרא גם כן צום על כל יהודה כדי שתהיה תפלתו יותר נשמעת [כ] כמו שזכרנו במקומות רבים ונעתר לו י״י יתברך ונתן חרב איש באחיו ולא נצטרכו יהושפט ועמו לבא עליהם כי אם לשלל. וספר גם כן שכבר זעק יהושפט בבא שרי הרכב להלחם עמו וי״י עזרו [יח] ולזה גם כן ספר שהתפלל חזקיהו על אשר אכלו הפסח בלא ככתוב ולא בטהרת הקדש ורפא י״י יתברך את העם בעבור תפלתו. גם ספר מה ששמע י״י יתברך תפלת חזקיה על דבר סנחריב ועל דבר חליו אשר היה נגזר מאת י״י יתברך שימות בו [לב] גם ספר מה ששמע י״י יתברך תפלת מנשה אע״פ שהרשיע ופליג ברשע הנה בחלותו את פני י״י והכנעו מאד מלפניו נעתר לו י״י יתברך והשיבו ירושלים למלכותו [לג].

ודורכי קשת – הדרך לדרוך הקשת ברגל למותחו היטב לירות למרחוק.

נושאי צנה ורמח וגו׳ מגן ודרכי קשת – היינו כי הלוחם ראוי שתחלה יקדים תחבולה לעצמו שלא יהרג ואחר כך ישא זיין ללחום ולהרוג.

צנה – מגין בפני חרב ורומח.

ומגן – מגין בפני קשת.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותמצודת ציוןאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ח) וַיֵּצֵ֨א אֲלֵיהֶ֜ם זֶ֣רַח הַכּוּשִׁ֗י בְּחַ֙יִל֙ אֶ֣לֶף אֲלָפִ֔ים וּמַרְכָּב֖וֹת שְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וַיָּבֹ֖א עַד⁠־מָרֵשָֽׁה׃

And there came out against them Zerah the Ethiopian with an army of one thousand thousand, and three hundred chariots; and he came to Mareshah.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותעודהכל

וּנְפַק לְוַתְהוֹן זֶרַח כּוּשָׁאָה בְּחֵילָא אֶלֶף אַלְפִין וְאַרְתְּכִין תְּלַת מְאָה וַאֲתָא עַד מָרֵשָׁה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותהכל

(ט) וַיֵּצֵ֥א אָסָ֖א לְפָנָ֑יו וַיַּֽעַרְכוּ֙ מִלְחָמָ֔ה בְּגֵ֥יא צְפַ֖תָה לְמָרֵשָֽׁה׃

Then Asa went out to meet him, and they set up battle in the valley of Zephath at Mareshah.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וּנְפַק אָסָא קֳדָמוֹי וְסַדָרוּ קְרָבָא בְּחֵילַת צְפַת דִלְמָרֵשָׁה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

צפתה – מלשון צפיה והבטה.

בגיא צפתה למרשה – בהעמק הנראה והנשקף אל העומד במרשה.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודהכל

(י) וַיִּקְרָ֨א אָסָ֜א אֶל⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהָיו֮ וַיֹּאמַר֒ יְהֹוָ֗הי״י֗ אֵֽין⁠־עִמְּךָ֤ לַעְזֹר֙ בֵּ֥ין רַב֙ לְאֵ֣ין כֹּ֔חַ עׇזְרֵ֜נוּ יְהֹוָ֤הי״י֤ אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ כִּֽי⁠־עָלֶ֣יךָ נִשְׁעַ֔נּוּ וּבְשִׁמְךָ֣ בָ֔אנוּ עַל⁠־הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה יְהֹוָ֤הי״י֤ אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אַ֔תָּה אַל⁠־יַעְצֹ֥ר עִמְּךָ֖ אֱנֽוֹשׁ׃

And Asa cried to Hashem his God, and said, "Hashem, there is none beside You to help, between the mighty and those that have no strength; help us, Hashem our God; for we rely on You, and in Your name have we come against this multitude. You are Hashem our God; let not man prevail against You.'

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

וְצַלִי אָסָא קֳדָם יְיָ אֱלָהֵיהּ וַאֲמַר יְיָ אֱלהִים לֵית בַּר מִנָךְ לְמִסְעַד בֵּינֵי גִבָּרָא לְבֵין חֲלָשָׁא סְעוֹד יָתָנָא יְיָ אֱלָהָנָא אֲרוּם עַל מֵימְרָךְ אִסְתְּמַכְנָא וּבְשׁוּם מֵימְרָךְ אָתֵינָא עַל רִכְפַת עַמָא הָדֵין יְיָ אֱלָהָנָא אַנְתְּ לָא יִשְׁלוֹט עִמָךְ בַּר נָשׁ.

ויקרא אסא – (ברמז תנ״ו).

אין עמך לעזור – כלומר אע״פ שאנו מעטים והם רבים כחול הים ואין כח לנו בפניהם עמך לעזור בין רב לאין כח כלומר בידוע שיש לך כח לעזור לפיכך עזרנו י״י אלהינו כי עליך נשענו.

אל יעצר עמך אנוש – אל יהיה לאויבינו לאותו אנוש כי אנוש מושל עוצר ידי עמך נגדך לנצחנו שלא יאמר נצחנו אלהיהם, ד״א מפי הרב, אל יהי לנו אנוש שאנו אנושים עוצר יד מלנצח׳ דוגמא ועצר את השמים (דברים י״א:י״ז), כי עצר עצר י״י (בראשית כ׳:י״ח), כמו אם תעצרני (שופטים י״ג:ט״ז).

it makes no difference to You to aid i.e., even though we are few and they are as numerous as the sand by the sea, and we have no strength before them, You can help both the great and the powerless; it is known that You have strength to aid; therefore, help us, O Lord our God, for we have relied on You.

let no man rule against You Let not our enemies – man – have human strength to rule (עִמְּךָ) with You, i.e., against You, to be victorious, so that they should not say, "We have defeated their God.⁠" Another explanation from the Rabbi: Let not the weak one (אֱנוֹשׁ) be held back (יַעְצר), for we are weak, deprived of strength, keeping us back (עוֹצְרֵי יָד) from defeating them. And an example is (Deut. 11:17): "and He will hold back (וְעָצַר) the heaven"; (Gen. 20:18): "For the Lord had held back (וְעָצר עָצַר),⁠" and like (Jud. 13:16): "If you take me in (תַּעְצְרֵנִי).⁠"

אל יעצר עמך אנוש – ¹פי׳: אל ימלוך, כמו ״יורש עצר״ (שופטים י״ח:ז׳); כלומ׳: לא יהיה הם ממשלה כנגדך. או פי׳: ²אל יעצר כח.

1. פי׳: אל ימלוך, כמו ״יורש עצר״. השוו דבריו שם ובספר השרשים ערך ״עצר״. והשוו התרגום. בספר השרשים שם הוא מפרש את הקשר בין שורש זה לענין המלכות: ״לפי שהמלך או המושל עוצר העם מלצאת ומלעשות דבר בלי רשותו...⁠״. וראו גם פירושיו של המיוחס לרש״י.

2. אל יעצר כח. כמו בדברי הימים ב י״ג:כ׳; והשוו להלן כ׳:ל״ז ודברי רד״ק שם. בספר השרשים ערך ״עצר״ הוא מפרש את הביטוי ״ולא עצרתי כח״ בדניאל י׳:ח׳: ״לא עכבתי הכח לעצמי״, כלומר שכל כוחו הלך ממנו. ובכן, הכוונה כאן היא: אין אדם שמעכב כח (=שיש בו כח) כמוך.

Al ya‘ṣor any man with You. This means: Al yimlokh (=there does not reign), as in yoresh ‘eṣer (=an heir to the kingship; Judg 18:7); that is, no others can contend with Your rule. Alternatively, it means: Al ya‘ṣor koaḥ (=there does not muster strength).

י״י אין עמך לעזור בין רב לאין כח – רוצה לומר: אין עמך הבדל כשתרצה לעזור בין שיהיה הנעזר רב אונים או יהיה נעדר הכח כי הכל שוה אצלך.

י״י אלהינו אתה אל יעצר עמך אנוש – רוצה לומר: י״י אתה אלהינו ומנהיגנו ומשגיח בנו הנה אנוש לא יוכל לעצור ולמנוע עם שפרצה ולזה לא יבצר ממנו עזרך מפני רבוי העם הזה הבא להלחם עמנו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ויקרא אסא אל ה׳ אלהיו – ד׳ פסוקים דאי׳ בהון שם הקדוש ד׳ פעמים וסי׳ על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו פ׳ בהעלתך. ואם משא ה׳ דירמי׳ כ״ג). קול ששון וקול שמחה (ירמיהו ל״ג). ויקרא אסא.

עמך לעזר – בס״ס העי״ן בשוא לבד.

עליך נשענו – הנו״ן דגושה.

נשענו – ענין תמיכה.

ההמון – רבוי עם.

אנוש – הוא שם משמות האדם המורה על חולשתו והוא מלשון אנוש לשברך (ירמיהו ל׳:י״ב).

אין עמך לעזר – אין הפרש עמך לעזור בין לעם רב בין למי שאין בו כח כלל.

ובשמך – בבטחון שמך.

אל יעצר עמך – אל יעצור אדם כח למולך לעכב הכח בידו להתגבר.

בין רב לאין כח – כי לפי הטבע נצוח המלחמה על ידי גבורה וכל שכן אם רבים וז״ש אין עמך לעזר בין רב היינו אופן היותר מועיל. לאין כח הוא האופן הפחות יותר.

כי עליך נשענו ובשמך באנו – היינו נשענים עליך במה שנקראת אלהי ישראל. ובשמך באנו הוא במה שאנו מזכירין שמך תמיד (כמו שכתבתי לעיל דברי הימים א ט״ז:א׳).

אין עמך לעזר – ר״ל העזר של בשר ודם הוא כח מוגבל, ולכן יקל לו לעזור את מי שיש לו רב, שזה אינו צריך רק עזר מעט ויצטרף כח העוזר אל כח הנעזר להקימו, ויקשה לו לעזור למי שאין לו כח, כי אז יצטרך לעשות הכל בעצמו. לא כן אתה שכחך בלתי בעל תכלית ואינך צריך אל הנעזר שיסייע לך בכחו, כי אתה הוא העוזר לבדך ואין עמך לעזור – ר״ל אין מי משתתף עמך לסייע לך עד שיהיה אצלך הבדל בענין העזר בין אם הנעזר עם רב ובין אם הוא אין כח, וסומך רק על כחך, ואם כן עזרני מצד שני דברים, א] מצדנו, כי עליך נשענו – ב] מצד שמך הגדול, אחר כי בשמך באנו על ההמון הזה – וצריך אתה להראות נפלאות שיתגדל ויתקדש שמך, ולכן ה׳ אלהינו אתה – אתה לבדך תעשה.

ואל יעצר עמך אנוש – לעשות לך איזה סיוע שישתתף כחו עם כחך. בקש שיהיה הנצחון באופן שיראו הכל כי לא ידי אדם עצרו בפני האויב, רק ה׳ לבדו.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(יא) וַיִּגֹּ֤ף יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־הַכּוּשִׁ֔ים לִפְנֵ֥י אָסָ֖א וְלִפְנֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיָּנֻ֖סוּ הַכּוּשִֽׁים׃

So Hashem smote the Ethiopians before Asa, and before Judah; and the Ethiopians fled.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותמלבי״םעודהכל

וְתַבַּר יְיָ יַת כּוּשָׁאֵי קֳדָם אָסָא וְקֳדָם בֵּית יְהוּדָה וְאַפָּכוּ כּוּשָׁאֵי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ויגוף – כאשר בקש כן היה, ה׳ נגף את הכושים לפני אסא בלא מלחמה כלל.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותמלבי״םהכל

(יב) וַיִּרְדְּפֵ֨ם אָסָ֜א וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר⁠־עִמּוֹ֮ עַד⁠־לִגְרָר֒ וַיִּפֹּ֤ל מִכּוּשִׁים֙ לְאֵ֣ין לָהֶ֣ם מִֽחְיָ֔ה כִּֽי⁠־נִשְׁבְּר֥וּ לִפְנֵי⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ וְלִפְנֵ֣י מַחֲנֵ֑הוּ וַיִּשְׂא֥וּ שָׁלָ֖ל הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃

And Asa and the people that were with him pursued them to Gerar; and there fell of the Ethiopians so that none remained alive; for they were shattered before Hashem and before His host; and they carried away very much booty.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

וּרְדָפִנוּן אָסָא וְעַמָא דִי עִמֵיהּ עַד גְרָר וּנְפָלוּ מִן כּוּשָׁאֵי וְלָא הֲוַת לְהוֹן שֵׁיזְבוּתָא לְאִתְקַיָמָא אֲרוּם אִתְּבָרוּ קֳדָם יְיָ וְקֳדָם מַשִׁרְיָתֵיהּ וּנְטָלוּ עֲדָאָה סַגִיעָא לַחֲדָא.

וירדפם אסא – (כתוב ברמז קס״ג).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וישאו – ולקחו.

לאין להם מחיה – עד לא נשאר להם חיות.

לאין להם מחיה – שאין להם מתום בבשרם על שם מחית בשר חי.

(יג–יד)

ויבוזו את כל הערים וגו׳ וישבו צאן – רכוש וכל דבר שאין בו רוח חיים מקרי ביזה ובעלי חיים נקרא שבי.

ויפול – גם אחר שנסו נפלו מהם רבים.

לאין להם מחיה – מצד שלא היה להם חיות ללכת, כי נטל החיות מהם יען שנשברו כבר לפני ה׳ ולא היה בהם מחיה וכח, ועי״כ נשאו שלל הרבה מאד – כי לא היה להם עסק להרוג את האויב שנפל מעצמו, רק לקחת השלל של המלחמה שהפיל ה׳ לפניהם. ויש הבדל בין בזה ובין שלל (כמ״ש ישעיה סי׳ ח), שהשלל הוא הנשאר מעצמו בנפול בעליו במלחמה, ומספר שלא הוצרכו לבוז כי הכל היה שלל, שנעשה מעצמו.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(יג) וַיַּכּ֗וּ אֵ֤ת כׇּל⁠־הֶעָרִים֙ סְבִיב֣וֹת גְּרָ֔ר כִּי⁠־הָיָ֥ה פַחַד⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ עֲלֵיהֶ֑ם וַיָּבֹ֙זּוּ֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הֶ֣עָרִ֔ים כִּֽי⁠־בִזָּ֥ה רַבָּ֖ה הָיְתָ֥ה בָהֶֽם׃

And they smote all the cities round about Gerar; for a terror from Hashem came upon them; and they spoiled all the cities; for there was much spoil in them.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

וּקְטָלוּ יַת כָּל יַתְבֵי קִרְוַיָא דַחֲזוֹר חֲזוֹר גְרָר אֲרוּם הֲוַת פַּחֲדָא (ס״א דַחֲלָא מִן קֳדָם יְיָ עֲלָוֵיהוֹן וּבְזוֹ) דַייָ עֲלֵיהוֹן וּבִזְתוּ יַת כָּל קִרְוַיָא אֲרוּם בִּזְתָא סַגִיעָא הֲוַת בְהוֹן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ויבזו – הזי״ן דגושה.

כי היה פחד ה׳ – ולא עצרו כח להלחם בהם.

כי בזה רבה – ולזה התעכבו לשלול את כל הערים.

ויכו – רק הערים שסביבות גרר (שהיו מפלשתים) והם לא נפלו ע״י יד ה׳, הכום המה, כי כבר היה פחד ה׳ עליהם, ושם בזזו, כי לא היה לשלל מעצמו.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(יד) וְגַם⁠־אׇהֳלֵ֥י מִקְנֶ֖ה הִכּ֑וּ וַיִּשְׁבּ֨וּ צֹ֤אן לָרֹב֙ וּגְמַלִּ֔ים וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

They smote also the tents of cattle, and carried away sheep in abundance and camels, and returned to Jerusalem.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

וְאוֹף מַשְׁכְּנֵי גֵיתֵיהוֹן מְחוֹ וּשְׁבוֹ אָעָן לְסוּגֵי וְגַמְלִין וְתָבוּ לִירוּשְׁלֵם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וישבו – מלשון שביה.

אהלי מקנה – אנשי אהל מקנה.

וגם אהלי מקנה הכו – מאת הערביים הרועים שם.

וישבו – שהשבי הוא בדברים שיש בהם רוח חיים.

תרגום כתוביםרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון